סופיזם בפעולה – תנו ליופי שאנחנו אוהבים להיות מה שאנו עושים

סופיזם בפעולה - תנו ליופי שאנחנו אוהבים להיות מה שאנו עושים


"סופיזם בפעולה – תנו ליופי שאנחנו אוהבים להיות מה שאנו עושים. ישנן אלפי דרכים לכרוע ולנשק את האדמה"
~רומי~

סיפור קטן…
שהתרחש במחולות עין שמר בהם אחסנתי את כל חפצי בתקופה בה נדדתי בעולם ובין סאבלטים. הייתה זו השנה בה יערות האמזונס עלו באש והעולם סער סביב האסון האקלימי ששריפה זו מסמנת.
חזרתי ממסעות (ארה"ב, אנגליה, הולנד, פורטוגל, סיני) וביקרתי במחסן בכדי להוציא את קלפי הרומי האהובים שלי – הקלפים שהוצאתי בכדי להגיש את השירה הסופית ולהעביר את תדר הסופיזם, באופן ידידותי למשתמש.
בזמן היעדרותי נערמו ההזמנות.

מנהל המחסן בחור חביב ואדיב.
כבר מספר פעמים הוא עזר לי לחטט בכל הארגזים, להוציא מן המכולה ואז שוב להכניס את קלפיי האהובים שבצורתם הגולמית נראים (בתמונה המצורפת, שמאלית למטה) כמו פלטות נייר גדולות בהן כל הקלפים מחוברים זה לזה (אני עצמי מפרקת את הפלטות ואוספת את הקלפים לחפיסות בהתאם להזמנות שמקבלת). אין לו, למנהל המחסן החביב, מושג מי זה רומי אך בזמנו הוא גילה סקרנות ואז יום אחד למרבה הפלא פגש אותם (בצורתם הלא גולמית) אצל מכר, חיבר בינם לביני, והתרגש מכך שהם מאוחסנים אצלו.
מאז, בכל פעם שאני מגיעה למחסן, הוא קורא, "הנה זאת מהקלפים!" בוחר קלף ומבקש שאסביר לו. .
היום כשבאתי היה לידו חבר.

"הנה זאת מהקלפים!" הוא מצהיר, ובעודו עוזר לי להעמיס את הפלטות לאוטו הוא מאיץ בחבר: "תבחר קלף!"
החבר, מתבונן באחת הפלטות ובאופן אקראי בוחר וקורא באטיות. (הקלף הנבחר מצורף לפוסט).
"וואלה" הוא מהנהן בפנים רציניות. "מתאים בול. עם סבתא שלי בבית חולים וכל זה….",.

סופיזם בפעולה - תנו ליופי שאנחנו אוהבים להיות מה שאנו עושים

אני מבחינה בהבהוב של עצב על פניו.
את הקשר בין סבתא בבית חולים למילים שבקלף המדובר לא יודעת. אבל כן יודעת איך מילותיו של רומי, כמו פנינים זכות, כמו טיפות מים צלולים, נוחתות בלבו של כל אדם בדיוק מושלם, יוצרות אדוות, מחברות חיבורים, חודרות אל תאי הנשמה כמו מכשיריו של מנתח מבריק שחותכים בבשר החי וחודרים לנקודה הכאובה עמוק בפנים בשביל לנקז את המוגלה.
סבתא בבית חולים והקלף מתאים בול.
"אם אימא שלי הייתה קוראת היא הייתה מתחברת" הוא אומר. "היא אוהבת את כל הדברים הרוחניים האלה".
אל מול עיני צפות תמונות, כמו בועות סבון שקופות, כמו רקמה עדינה ושברירית שזורה בחוטים דקים של לבבות אדם: בן, אימא, אימא של אימא, סבתא, נכד, בית חולים, דם, קשרי דם, משפחה, פרידה, כאב, חיים, מוות, חיים, אהבה.
עובר בי אימפולס של רגע ובו ברגע נזכרת שיש לי כמה חפיסות אסופות של קלפים באוטו.
אני ניגשת, מוציאה אחת ומגישה לו.
"תן מתנה לאימא" אני אומרת.
הוא מופתע ונרגש.
מנהל המחסן מחייך חיוך של נחת. כאילו ברור היה לו שכך אעשה.
ובלב שלי מים צלולים.
זה מרגיש כמו שמחה.
כמה נעים לתת.
הלא זהו היופי שאנחנו אוהבים. לא כך?
טוב להקשיב לאימפולסים.
אני מתאמנת בזה.
זוהי דרכי להשתתף במשחק חיים זה שכולו ריקוד עדין בין כאב לאהבה.
בו כולנו מחוברים בחוטים שקופים של לידה ומוות, אבדן ושמחה.
ועכשיו בימים אלו כשהמדינה בוערת והכאב זורם ברחובות, אני נזכרת בסיפור הזה וחושבת שאמנם אני לא יודעת מה לעשות.אבל עדיין יכולה לכרוע ולנשק את האדמה.

אני מזמינה אתכם לחוות את כוחה של השירה הסופית ולטעום ממגוון התכנים שאני מציעה בתחום לימודי מיינדפולנס והדרך הבודהיסטית, והעיקר….
חפשו את דרככם הייחודית לכרוע ולנשק את האדמה.

Picture of אודות אלהיה

אודות אלהיה

מספרת סיפורים, אמנית המילה המדוברת, מורה לבודהיזם ומיינדפולנס ואוהבת שירה. פואטיקת האהבה של המשוררים הסופים, חרוטה בעצמותיי ובנשמתי.

בואו באשר תהיו
אלהיה

להצטרפות לקבוצות העדכונים

פרסומים אחרונים

תפריט נגישות