נשים בסופיזם – שלוש משוררות סופיות וקולן הייחודי

נשים בסופיזם – שלוש משוררות סופיות וקולן הייחודי

בלב התרבות הסופית, בה הפואטיקה היא שפת הנשמה, צמחו קולות שחצו את גבולות הזמן, המקום והדת. בין קולות אלו, ישנם משוררים ידועים כג'לאל-א-דין רומי ושאמס-א-דין חאפיז, שארגו את מארג האהבה האלוהית והחקירה הקיומית אל תוך עצם החוויה האנושית היומיומית. אך בעוד שחאפיז ורומי הם קולות ידועים ונראים לעין, הצצה עמוקה יותר אל העולם הסופי, חושפת מארג עשיר של קולות נשיים שתרמו רבות למורשת. בין קולות אלו בולטות רביעה אל-עדויה, לה לה דד וג'אהאן קאטון, כל אחת, דרך התבטאויותיה הפיוטיות, מביאה גוון ייחודי ונקודת מבט רעננה ומרחיבת לב ודעת, לעולם הסופי.

רביעה אל-עדויה, ששמה הוא שם נרדף לרבדים הזכים ביותר של אהבה אלוהית, הייתה דמות חלוצית אשר הדגישה את האהבה כאבן פינה ליחסיה עם אלוהים. היא חיה במאה ה-8 בבצרה, עיראק ופזמוניה סובבו סביב הרעיון של אהבת האל מעבר לפחד מגיהינום או לתשוקה לגן עדן. שירתה, הספוגה באהבה מוחלטת לאלוהות, מאתגרת מאמינים לבקש מערכת יחסים עם האלוהי המושתת על תשוקה לטרנספורמציה להבדיל מסחר חליפין. המורשת של רביע אינה רק בשיריה הרבים, אלה בעצם חייה שהינם ביטוי לעוצמת האהבה כדרך להתעוררות והגשמה אלוהית.

אם אוהב אותך מפחד גהנום
אנא שרוף אותי בגיהינום.
ואם אוהב אותך בתשוקה לגן העדן
אנא סגור בפניי את שערי גן העדן.
אך אם אוהב אותך למענך בלבד
אל תמנע ממני את יופייך הנצחי.

~ רביע~

ללה דד, Lalla Ded – המיסטיקנית מקשמיר.

אישה רוחנית מופלאה צמחה מחבל קשמיר שבצפון הודו, במאה ה-14. שמה היה ללה דד, או לאלשוורי, ודרכה הייחודית הפכה אותה לאחת המשוררות הסופיות המשפיעות בהיסטוריה ההודית.
ללה ביטאה את חוויותיה המיסטיות העמוקות באמצעות שירה ייחודית בשם "ואח'ים" (vakhs),. בשירים אלה, שמונים כ-166 כיום, היא תיארה את חיפושיה אחר האמת האולטימטיבית המתגלה כחוויה רוחנית פנימית, זאת בשונה מטקסים וצורות דתיות מסורתיות.
דרכה הפואטית והרוחנית הייתה ייחודית. שיריה ניחנו בתמציתיות המזכירה את משוררי הזן ואת שיריו של המשורר הסופי הנודע ג'לאל-א-דין רומי. היא בחרה לכתוב בשפת העם הקשמירית, ולא בסנסקריט הגבוהה שרווחה באותה תקופה. ללה נדדה ברחבי קשמיר, מלמדת ושרה את יצירותיה הרוחניות לאורך חייה.
עד היום, שיריה נחשבים לחלק בלתי נפרד מהתרבות ההודית והקשמירית, ותורגמו לאנגלית פעמים רבות. ללה זכתה לכינויים רבים מקרב הקשמירים שאהבו אותה – "סבתא ללה", "להלה היוגינית" ו"לאל אריפה" (עבור המוסלמים). היא נחשבת לאחת הדמויות הרוחניות החשובות והמשפיעות ביותר שפעלו באזור.

סביב דמותה האגדית של ללה נרקמו סיפורים ואגדות רבים.
כך מסופר, שללה נולדה בכפר קטן בקרבת סרינגר, בירת קשמיר. בגיל 12 בלבד, נישאה – או יותר נכון, חותנה – בנישואים שהתבררו כלא מאושרים. חותנתה התעללה בה רוחנית ופיזית, הכריחה אותה לעמול קשה מבלי לספק לה צרכים בסיסיים. אגדה אחת מספרת שחותנתה הייתה מניחה אבן כבדה על צלחתה ומכסה במעט אורז, כדי שיראה שקיבלה מנה הוגנת. ללה הרגישה באבן אך נשארה שקטה.

גם עם בעלה היו חייה קשים. סיפור אחר מתאר איך פעם, כשאיחרה לשוב מהבאר בעודה שרה מזמורי הודיה, בעלה כעס וניפץ את כד המים שעל ראשה. הכד אמנם נשבר, אך המים בתוכו שמרו על צורתם והפכו לאגם המכונה "אגם ללה" עד עצם היום הזה.
בגיל 24 עזבה ללה את בית בעלה והצטרפה למורה הינדי. אז גם החליטה להיפטר מכל נכסיה החומריים. היא מתוארת כהולכת ערומה ברחבי קשמיר, שרה ומלמדת את שיריה המיסטיים.
למרות שנחשבה חלק מזרם השייוויזם ההינדי, ללה ללא ספק הושפעה רבות השתייכה גם ממורים סופיים מוסלמים. יצירתה מהווה כור היתוך ייחודי של שתי המסורות הרוחניות הללו.

יש הישנים, אך ערים,
ואחרים – ערים אך ישנים.
יש המתרחצים בבריכות מקודשות,
ולעולם לא יהיו נקיים.
ויש אחרים
העוסקים בעבודות הבית
וחופשיים מכל עשייה.

~ ללה ~

ג'אהאן קאטון, שדמותה הוצנעה בצילם של משוררים בני תקופתה כגון חאפיז ורומי, הייתה משוררת משיראז אשר שיריה מעניקים הצצה אל תוך נשמת הסופיזם הפרסי. היא חיה במאה ה-14 ושירתה היא עדות לאקלים התרבותי והרוחני העשיר של שיראז שהיוותה עריסה מגדלת ומטפחת להוויה הסופית וביטוייה. פזמוניה של ג'האן קאטון שזורים באהבת האלוהים, בגעגועים ובמסעו של הנפש אל עבר איחוד עם האהוב. קולה הייחודי מוסיף ממד חיוני להבנת הסופיזם, מבהיר את הדרכים המדויקות בהן נשים התמסרו והשפיעו על מסורות האיסלאם. בניגוד למיסטיקה הרווחת של עמיתיה, השירה של ג'אהאן שוזרת את עקרונות הסופיזם בחוויות והתבוננויות אישיות ההופכות את יצירותיה לנגישות וקלות להבנה. שירתה לא רק מעשירה את הקאנון הספרותי הסופי אלא גם מדגישה את התפקידן המשמעותי של נשים כמחפשות דרך וכחוקרות את סוד המסתורין האלוהי.

אהבתך מכבידה על ליבי במתיקות.
אני עסוקה כל כולי באהבה.
מקצוע מתוק.

~ ג'אהאן קאטון ~

תרומתן של רביעה אל-עדויה, ללה דד וג'האן קאטון לשירה ולרוחניות הסופית היא עמוקה ומשמעותית. כל אחת מתאפיינת באישיות עזה ומזמינה קוראים למפגש ישיר עם האלוהים, מעבר לדוגמות וטקסים. משוררות אלו של הסופיזם, מנווטות את סבכי הרגש האנושי והגעגועים הרוחניים, מגישות תובנות שהן אישיות לחלוטין אך מהדהדות את האוינברסלי והשמיימי.

כאישה ואומנית ספוקן וורד המקדישה את חייה לאומנות השירה המדוברת והגשת והנגשת השירה הסופית, המפגש עם חייהן ויצירתן של שלוש משוררות עוצמתיות אלו ממלא אותי בהשראה ומחבר אותי למורשת עשירה של חוכמה וביטוי נשי. מסען מהדהד את מסעי וזהו כבוד גדול לפסוע בעקבותיהן, להכיר את עולמן דרך שירתן ולהביא את קולן הנצחי לקהלים של העידן הזה.

 

Picture of אודות אלהיה

אודות אלהיה

מספרת סיפורים, אמנית המילה המדוברת, מורה לבודהיזם ומיינדפולנס ואוהבת שירה. פואטיקת האהבה של המשוררים הסופים, חרוטה בעצמותיי ובנשמתי.

בואו באשר תהיו
אלהיה

להצטרפות לקבוצות העדכונים

פרסומים אחרונים

תפריט נגישות